החלטה בתיק ע"מ 2309/09

עניינם של העררים שבפניי בהחלטת בימ"ש קמא לדחות את בקשות התביעה למעצר עד לתום ההליכים של המשיבים.

המשיבים מואשמים בניסיון לסחר בציוד מלחמתי. על פי המתואר בכתבי האישום, בתחילת חודש אפריל 2009 ביקש המשיב מס' 1 לרכוש אקדח. לצורך זה, פנה לחברו, משיב מס' 2, אשר אף הוא פנה בזה אחר זה לשניים ממכריו שהציעו לו למכור אקדחים. אלא שהמשיב מס' 1 נמנע מלרכוש את האקדחים לנוכח מחירם הגבוה.

עם מעצרם של שני המשיבים ב-14.4.09, נחקרו והודו במיוחס להם. המשיב מס' 1 סיפר כי ביקש לרכוש את הנשק במטרה להגן על הסחורה אותה הוא מחזיק במחסנים בהם בוצעה גניבה זמן קצר קודם לכן.

בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, לאחר שהתרשם כי בסופו של דבר לא הוחזק נשק כתוצאה מהחלטת המשיב מס' 1. באשר למשיב זה, ציין ביהמ"ש את עברו הנקי ואת מטרת החזקת הנשק, קרי כוונת המשיב להגן על רכושו, כנסיבות התומכות בשימוש בחלופת מעצר. באשר למשיב מס' 2, התבסס ביהמ"ש על הנסיבות שהביאו לשחרור המשיב מס' 1 ועל העובדה כי תפקידו הסתכם בתיווך עבור משיב זה.

התביעה הצבאית סבורה כי שגה בימ"ש קמא בקביעותיו האמורות. לדעת התביעה, נסיבות ביצוע העבירה מלמדות על מסוכנות. בעניין זה, מפנה התביעה לשורה של החלטות שניתנו על ידי בימ"ש זה.

הסנגור סומך את ידיו על החלטות בימ"ש קמא.

הלכה פסוקה היא בבימ"ש זה כי עבירות הקשורות לסחר בציוד מלחמתי מקימות ככלל עילת מעצר (ראה לאחרונה ע"מ 2151+2152/09 אבו עווד ואח' נ' התוב"ץ). אף קבענו מספר פעמים כי גם ניסיון להשיג אמצעי לחימה יקים חזקת מסוכנות (ראה ע"מ איו"ש 3037/05 מהדי נ' התבו"ץ, ע"מ 1805/06 נחלה נ' התוב"ץ וכן ע"מ 2626+2627/07 מטר ואח' נ' התוב"ץ). הרציונאל הטמון בהלכות אלה הוסבר לא פעם ועניינו הסיכון בהפצת אמצעי לחמיה ברחבי האיזור, אשר אין צורך להכביר מילים אודות המציאות הביטחונית המעורערת השוררת בו. אף נסיונות לרכוש אמצעי לחימה יש בהם לתרום להפצת כלי הנשק כאמור.

לצד האמור, יש לזכור כי בחינת קיומה של עילת מעצר לעולם תהיה אינדיווידואלית.

על רקע זה, לא אוכל להסכים לגזירה השווה אותה יצר בימ"ש קמא בין עניינו של המשיב מס' 2 לזה של המשיב מס' 1. לחובתו של המשיב מס' 2 הרשעה בעבירות חמורות ביותר, שעניינן חברותו ופעילותו בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים שבוצעו בנשק וקשירת קשר לבצע פיגועים (תיק יהודה 1391/04). מעורבות המשיב בניסיונות לרכוש נשק מספר חודשים בלבד לאחר ששוחרר ממאסרו מלמדת על סיכון מוגבר העלול לנבוע משחרור משיב זה. בעניין זה יש אף להדגיש כי המשיב עשה שימוש בקשריו עם סוחרי נשק במטרה להשיג את האקדח וכי העבירה לא הושלמה אך בעקבות הימנעות המשיב מס' 1 מלרכוש את הנשק.

בנסיבות אלה, גם אם אתחשב בעבודה שהמשיב פעל כשלוחו של חברו, אין כל מקום לשחרורו בחלופת מעצר.

אי לכך, הגעתי למסקנה כי בעניינו של המשיב מס' 2, יש לקבל את ערר התביעה.

התלבטתי לא מעט באשר לערר בנוגע למשיב מס' 1.

סופם של דברים כי אף אני התרשמתי שבנסיבות המיוחדות של משיב זה, עברו הנקי, זניחת הכוונה לרכוש את הנשק בטרם נעשה צעד ממשי להשלמת הקנייה והעובדה כי קניית הנשק לא נבעה מרצון לפגוע בבטחון האיזור, אין לומר כי החלטת בימ"ש קמא בלתי סבירה.

אשר על כן, החלטתי שלא להתערב בהחלטת ביהמ"ש בנוגע למשיב זה.

לנוכח מסקנותיי דלעיל, המשיב מס' 1 יוכל להשתחרר בתנאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא, בעוד המשיב מס' 2 ייעצר עד תום ההליכים.

ניתנה היום, 26 במאי 2009, ג' בסיון התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: יע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: